<h1>רבינו ירוחם נ"ח ח"ד</h1>
<h2>דף לא.</h2>
לא מצא אתרוג לא יביא פרי אחר במקומו אפילו הדומ' לו כגון רמון ופריש פיר[ו]ש אפילו כדי שלא תשתכח תורת לולב. ובחלק שלישי [לקמן ל"ד ע"ב] כתבתי כי לולב נוטלו אפילו לא מצא המינים האחרי' כך פשוט בסוכה.
בשעת הדחק אם לא מצא מינים כשרים ומצאן יבשים או כמושים ושאר הפסולים מאלו הארבעה מינים נוטלם בשעת הדחק כך פשוט בסוכה. וכתב הראב"ד דאף על גב דנוטל פסולים בשעת הדחק אין מברכין עליה' שאין נוטלן אלא כדי שלא תשתכח תורת לולב והרמב"ם כתב שמברכין עליהם וכן כתבו בתוספות וכן כתב הרא"ש.
<h2>דף לד:</h2>
הרמ"ה. אם יוכל אדם להוסיף על ב' בדי ערבה או לא כבר נשאלתי עליהן מאתכם פעם אחרת והיתי מורה בדבר לאיסור כדברי הרמב"ם ואחר כך העיד לי אדם גדול מחכמי פרובינציא שהו' עמד על תשובת הרמב"ם שחזר בו בסוף ימיו מדבר זה והורה בדבר להכשיר וכן הדעת נוטה להכשיר מאי טעמא ערבי נחל כתיב ואף על גב דמיעוט ערבי שנים ליכא למישמע מינה דטפי משנים פסול אלא דבתרי סגיא ואי אוסיף שפיר דמי דערבי נחל משמע שני' ואפילו ק' כדדרשינן גבי עדים ומנין אפילו הם מאה תלמוד לומר עדים דאף על גב דמיעוט עדים שנים דרשינן מיניה ואפילו מאה. ועוד בהדיא אמרינן בגמרא אפילו הוסיף במינים ואגדן בהדיהו לא פסיל דכיון דק"ל לולב אין צריך אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי הילכך גבי לולב ואתרוג כיון דחד חד משמע אסור לאוסופי ואם הוסיף כיון דהאי לחודיה והאי לחודיה קאי נמצא שלא פסל וגבי הדס וערבה אפילו לכתחלה נמי עד כאן לשונו. כפת כתיב וקרי כפות דאפילו שקל חד לחודיה וקרינן כפות דאי שקל תרי כשר. עד כאן אינו מהספר.
<h2>דף לז.</h2>
לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה. אם כן יכולים ליטלו על בית יד שיעש' לו בין חברו בין לא חברו בין שאחז באזן הכלי שעשה בית יד ממנו בין שלא אחז בו. ואם שום דבר כמו כן חוצץ בינו ובין ההושענא כלומ' בין בית אחיזת הלולב לא הוי חציצה ודוקא שהוא לנאותו אבל שלא לנאותו הוי חציצה אי לא הוי ממינו כך פשוט בסוכה וכן פיר' בתוספות וכן עקר. ולפי זה בין שכרך ידו בסודר ונטל בו הלולב בין שכרך הסודר על הלולב ונטלו הוי חציצה זולתי אם לא עשאו כמו בית יד לולב דאז לא הוי חציצה ואפילו שהבית יד בידו ואחז בו הלולב כי לקיחה על ידי דבר אחר דרך בזיון לא יצא [ועי' ב"ח סי' תרנ"א סוף סע' ו'].
<h2>דף לז:</h2>
אתרוג של מצוה מותר להריח בו ביום טוב שאינו מקצהו למצותו אלא מאכילה אבל מריח לא אבל הדס של מצוה אסור להריח בו דכי מקצהו למצותו מריח מקצהו והוה ליה מוקצה מריחו כך פשוט בסוכה.
לולב נוטלו בימינו ואתרוג בשמאלו כך פשוט בסוכה וכתבו בתוספות ואם הוא אטר כלומ' שמשתמש תמיד בצד שמאלו נוטל הלולב בשמאלו שהוא ימין שלו וכן כתב רבי' מאיר בתשובה. ועוד פשוט ומברך על הלולב כלומר על נטילת לולב מאחר שמינו הוא גבוה מכל שאר המינים כלומר שאלנו גבוה.
נענוע הלולב כך בשעת נטילה מנענע כך מוכח בסוכה [מ"ב ע"א] קטן היודע לנענע חייב בלולב והוא אינו יודע לקרא את ההלל וכן מוכח [ברכות ל' ע"א] השכים לצאת לדרך מביאין לו לולב ומנענע וכמו כן מנענע בהלל בהודו ליי' תחלה וסוף ובאנא י"י הושיעה נא כך פשוט בסוכה. פרש"י תחלה וסוף בהודו שבתחלת הפר' ובהודו שבסוף הפרק בסוף ההלל דמהודו עד סוף ההלל חדא פרשתא היא (מענין) [במנין] הפרשיות שבספר תלים ע"כ ויש שפירש תחלת הפסוק וסוף הפסוק ואינו נראה כי איך ינענע שני פעמים בפסוק אחד. וכתבו בתוספות כי במקום שנהגו שהקהל עונין הודו אחר שיאמר שליח צבור יאמר נא ישראל וכן ביאמרו נא בית אהרן וביאמרו נא יראי י"י, שמנענע בכל פעם שעונה הודו וכן מנענע בכל הודו במקום שנהגו לכופלו וכן באנא יי'. ועוד פשוט ומוליך ומביא למי שארבעה רוחות שלו וכדי לעצור רוחות רעות ומעלה ומוריד למי שהשמים שלו וכדי לעצור טללים רעים. וצריך לנענע בכל הולכה והובא' שלשה פעמים וכן כתבו בתוספו' כי הא בעיא בירושלמי ולא איפשיטא ועבדינן לחומרא וכן כתב רבינו חננאל בשם רבינו האיי ואע"ג דנענוע זה מדרבנן משום חביבות מצוה אמרו כך ונמצא שצריך שלשה הולכות ושלשה הובאות לכל צד וצד שהם ל"ו בין הכל ע"כ. ונראה לי מן הירוש' כי הוא הדין למעלה ומוריד ובעל העטור כתב דאזלינן לקולא שאין צריך אלא למוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם הם שלו והמושל בב' מושל בד' והמוליך לצפון ולדרום דעת חיצוני היא עד כאן. וכתב הרא"ש כי נראה לו כי מי שנהג כך שלא לנענע לצפון ולדרום שהיה סבור שהעושה כן עושה שתי וערב כדרך הגוים, ואדרבא כשמעלה ומוריד ומוליך ומביא לשני רוחות נרא' שתי וערב כי הן ארבע קצוות ולא יותר אבל המוליך ומביא לד' רוחות ומעלה ומוריד הן שש קצוות ואינו שתי וערב ע"כ.
<h2>דף לח.</h2>
כל היום כשר לנטילת לולב כך פשוט במגילה ובסוכה. ועוד פשוט בברכות [ל' ע"א] השכים לצאת לדרך מביאין לו לולב ומנענו וכן בירושלמי. ועוד פשוט בסוכה מי שבא בדרך ואין בידו לולב והתחיל לאכל ואם יגמור אכילתו לא ישאר שהות ביום כדי ליטול הלולב יפסיק מאכילתו ונוטלו ואם יש שהו' ביום לא יפסיק ואחר אכילתו נוטלו כי לילה אינו זמן נטילת לולב כדאמרינן [מגילה כ' ע"ב] ביום ולא בלילה וזה בשאר ימים אבל ביום ראשון שהוא מן התורה אפילו יש שהות ביום מפסיק ורי"ף לא הביא כלל מסוגיית הגמרא אלא המשנה כצורתה ותימה הוא כי המשנה אין בה חלוק בין ביום ראשון לשני.
<h2>דף לט.</h2>
ולברך על הלולב קודם נטילה כדאמרינן כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן משהגביהו יצא בו כדאמרינן [מ"ב ע"א] יש מי שכתב שמברך עליו קוד' שיטלנו בעודו מונח בכלי וטוב שיברך משיטול הלולב קודם שיטול האתרוג דהיינו עובר לעשייתן שמעכבין זה את זה או יהפוך אחד מהם ראשו למטה שאינו יוצא אלא כדר' גדלתן כמו שכתבתי למעלה [שם] אי נמי יכוין שלא לצאת עד שיברך דאף על גב דמצות אין צריכות כוונה אם מכוין שלא לצאת בודאי לא יצא אי נמי מיקרי עובר לעשייתן עד הנענוע כדאמרינן בנטילת ידים דעד שינגב ידיו מיקרי עובר לעשייתן.
<h2>דף מא.</h2>
התקין ר"י בן זכאי שיהא לולב ניטל אפילו חוץ למקדש כל שבעת ימי החג זכר למקדש כי מתחלה לא היה ניטל במדינה רק יום אחד כלומר חוץ למקדש כך פשוט בסוכה ובראש השנה [ל' ע"א].
<h2>דף מא:</h2>
אין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו ביום ראשון ובשאר ימי החג יוצא בשאול וביום טוב ראשון צריך שיתנהו לו במתנה כך פשוט בסוכה ומוכח שאותו שניתן לו תחלה יכול ליתנו לחבירו וחבירו לחבירו ואחר כך מחזירין אותו לראשון שהוא שלו וכתב בעל העיטור ואף על פי שלא פירש הא' שהלולב שלו ע"מ להחזיר נתנו סתם מחזירו לו כי בודאי אפילו נתנו סתם כך היה דעתו מתחלה כיון שאין לו לולב אחר וכן מוכח בגמרא ונראה מדבריו דאפילו מתנה סתם אם לא החזירו לא יצא וכן עקר. ועוד פשוט ואם נתנו לו במתנה על מנת להחזיר ששמה מתנה ונטלו ויצא בו אם החזירו יצא ואם לאו לא יצא פי' אף על גב דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד, ולא בעיא תנאי כפול וכת' בעל העיטור ואם נגזל ממנו ולא החזירו לא יצא אפילו נתן לו דמים כי בענין כזה אינו מועיל תשלום דמים כי כיון שאמר החזירהו לי דוקא לולב קאמ' לצאת בו ידי חובה ולא דמים ע"כ. ונראה מדבריו שאם נתנו לו במתנה סתם ונגזל ממנו נותן לו דמים ויוצא ידי חובתו. וכתבו בתוספות שצריך שיתנהו במתנה גמורה על מנת להחזיר ואחר שיצא בו צריך לחזור וליתנו לו במתנה בשע' חזרה אבל אם אמר לו יהא שלך במתנ' עד שתצא בו ואחר כך יהא שלי כבתחלה לא יצא והוי כמו שאול עד כאן ומכל מקום מתנה סתם טוב מן הכל.
אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפלוני נטלו ויצא בו ונתנו לפלוני ואפילו מכרו ראשון או אכלו כלו יצא כך פשוט בבתרא [קל"ז ע"א] פי' שיכול לאכלו או למוכרו ראשון בדין ואחריך כי אין לשני אלא מה ששייר ראשון כמו שכתבתי בספר מישרי' [נט"ו ח"א] במתנת בריא.
האחים שקנו אתרוג מתפיסת הבית כלומר מהירושה שירשו מאביהם והרי הוא בשותפות נטלו אחד מן האחים ויצא בו אם יכול לאכלו יצא ואם לאו לא יצא פירו' אם יכול לאכלו שלא יקפידו אחיו על כך או שיש להם אתרוגים אחרי' שיקחו כל אחד ואחד כנגדו או שיהא די להם בענין שלא יקפידו אבל אם יש להם שאר פרי שיקחו במקומו לא יצא כי יקפידו שלא יועילו להם שאר פירות לצאת ידי חובה כך פשוט בבתרא [קל"ז ע"ב]. שנים שקנו אתרוג או לולב בשותפות כתב רי"ף ודקדק מההיא שכתבתי למעלה דאין שום אחד מהשותפין יכול לצאת בו ידי חובה אלא אם כן מקנה כל אחד חלקו לחבירו ויש שחלקו עליו וכתבו שאינו צריך וכל אחד יוצא ידי חובתו דכיון שאינו ראוי לחלק על מנת כן נשתתפו שיהא לכל אחד בשעה שיוצא בו ואף על גב דאמרינן על אחים שיש להם מתפיסת בית אתרוג שצריך שיקנו זה לזה בפירוש שאני הכא שנשתתפו לדעת וראיה מפרק שור שנגח [ב"ק נ"א ע"ב] על ההיא דבור של שני שותפין וכל זה מיירי ביום ראשון כמו שכתבתי והרשב"א והרא"ש כתבו כסברא אחרונה וכן כתבו בתוספות. ומקום שנהגו שכל הקהל קונים אתרוג או לולב בשותפות כיון שקנאוהו על מנת לצאת בו כאלו פירשו שכל הקהל נותנים חלקם למי שנוטלו לברך בו על מנת להחזירו להם כיון דבענין אחר אינם יכולים לצאת כך כתב (הרשב"א) [הרשב"ם] ורבי' שרירא גאון כתב בתשובה כי לולב שקונים ממה שגובין מכל הקהל ונוטלו החזן תחלה ומברך עליו ונותנו לזקנים ומברכין ושוב נוטלו כל אחד מחבירו עד שמברכין עליו כל הקהל כי בודאי בשאר ימי החג מותר אבל ביום ראשון צריך שיהיו קוני' הלולב לאחד מן הצבור או שיקחנו מממונו שיתנו הדמים לחזן במתנה והוא יקנהו לעצמו בי"ט ראשון ויתנהו במתנה לאחד מהזקנים וכל אחד יתנהו לאחר במתנה עד שיבא לידי כלם עד כאן. ונהגו העם בצרפת ובאשכנז וברוב הארצו' כרשב"ם.
מנהג של אנשי ירושלי' יוצא מביתו ולולבו בידו קורא קרית שמע ומתפלל ולולבו בידו וכשנושא כפיו מניחו על גבי קרקע וכשהולך לנחם אבלים ולבקר חולים לולבו בידו וכשהולך לבית המדרש משגרו ביד בנו או ביד שלוחו ומקשי' והא אמרינן לא יתפלל אדם ותפלין בידו וספר תורה בזרועו ומתרץ התם לאו מצוה וטריד הכא מצוה בלולב ולא טריד ולא יניח מלכוין בתפלתו בעבור הלולב שבידו כך פשוט בסוכה.
<h2>דף מב.</h2>
ולברך על הלולב קודם נטילה כדאמרינן כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן משהגביהו יצא בו כדאמרינן [מ"ב ע"א] יש מי שכתב שמברך עליו קוד' שיטלנו בעודו מונח בכלי וטוב שיברך משיטול הלולב קודם שיטול האתרוג דהיינו עובר לעשייתן שמעכבין זה את זה או יהפוך אחד מהם ראשו למטה שאינו יוצא אלא כדר' גדלתן כמו שכתבתי למעלה [שם] אי נמי יכוין שלא לצאת עד שיברך דאף על גב דמצות אין צריכות כוונה אם מכוין שלא לצאת בודאי לא יצא אי נמי מיקרי עובר לעשייתן עד הנענוע כדאמרינן בנטילת ידים דעד שינגב ידיו מיקרי עובר לעשייתן.
לולב וכל ארבעה מינים נוטלן כדרך גדלתן באילן ואם נטלן בהפך כלומר פיהם העליון למטה לא יצא. כך פשוט בסוכה.
ועוד פשוט ביום טוב מוסיפין מים בכלי שמשימין בו הלולב כדי שיעמוד לח ובחול המועד מחליפי' המי'. קטן היודע לנענע חייב בלולב כך פשוט בסוכה.
<h2>דף מב:</h2>
בשבת אין נוטלין הלולב חוץ למקדש גזירה שמא ילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים כך פשוט בסוכה. ואף על גב דאנן בקיאין בקבוע הירח כיון דעבדינן שני ימים כמאן דלא בקיאין בקבוע דירח אנן.
לולב ואתרוג שבאו מחוץ לתחום ביום טוב לאו מוקצה הוא שהרי ראוי הוא לישראל אחר כדאמרינן [ביצה כ"ה ע"א] דהבא לישראל זה מותר לישראל אחר וכיון שמותר לטלטל אפילו לישראל זה מותר לצאת בו דלא אסרו הבא מחוץ לתחום אלא או לאכילה או להנאה ומצות לאו ליהנות ניתנו כדאמרינן [ר"ה כ"ח ע"א] ואין לגזור כאן שמא יאמר לגוי להביאו כדי לצאת בו דלא שכיח שיעשה אדם מצוה הבאה בעבירה הילכך אפילו למאן דאמר מצות ליהנות ניתנו שרי כך כתב רבינו מאיר בתשובה.
<h2>דף מו.</h2>
העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו וכשנוטלו מברך על נטילת לולב וכן מברך על הלולב כל שאר הימים כך פשוט בסוכה ועכשיו לא נהגו לברך זמן בשע' עשייה אלא בשעת נטילה כדאמרינ' בסוכה. ואם לא אמרו (בחוץ) [בחול] בשעת עשייה ואמרו אחר עשייה לא יצא עד שיברך בשעת נטילה. לברך שהחיינו ביום טוב שני כתב ר"י שאין אומרי' וכן נהגו גדולי גרמישא וכן כתב רש"י בתשובה, ורבינו שמואל כתב שמברכין.
<h2>דף מו:</h2>
אין מקנין לתינוק בסוכות לולב לצאת בו כי התינוק קונה ואינו מקנה וכשמחזירו לו התינוק נמצא שאינו שלו כך פשוט בסוכה פי' ואפילו נתן לו הלולב הגדול לקטן במתנ' על מנת להחזיר תנאו בטל דקטן לאו בר תנאה הוא והמתנה קיימת שיש לקטן זכיה כמו שכתבתי בספר מישרים [ני"ט].
<h2>דף מז.</h2>
בלולב מה טעם לא יטלנו בח' בלא ברכה כמו סוכה כתבו בתוספו' כי בסוכה אם יאכל בלא ברכה ליכא איסור ולולב אם יטלנו בלא ברכה שלא לצורך איכא איסור טלטול מוקצה הילכך לא יטלנו מספק.
